החוף הרחוק ביותר

*
הוא הסתגל מהר לביתו החדש, והיה לו טוב.
הוא יצא וחזר
ויצא וחזר
עד שערב אחד יצא ולא חזר.

סביר שמישהו עלה עליו
או מישהי.

ובכל זאת, בראשי הוא הולך אלי,
בדרך הארוכה ממורדות הכרמל ועד לרחוב הקטן והמוכר בתל אביב.
וכשיגיע – מותש, רעב, חולה – לא אהיה כאן לשמוח לקראתו.
(אבקש מהשכנה לפקוח עין.)

אחרי שאמי נפטרה, הקודם נשבר ועזב למוות.
אבי נעלב אז קצת, שאני מתאבלת עליו בקול.
עכשו גם אבא מת, ושוב זה קורה.

סובלימיאוציה.
אין מי שייעלב, אין מי שיילל.

גיזושקה
בן חמש, שלוש מהן איתי.