מעבר לאופק

.
יקירי, חביב קלבי,

.

אהבה לא לומדים. פשוט חיים, וכשהפחד פולח מאטים לרגע, נושמים וממשיכים, בלי להכנס מתחת למיטה ובלי לעשות עניין.
כמו המורנה הזאתכמו המלים ההן.
“ידיעה ותולדות, עליות ומורדות, שמחות ועצבונות” – כל אלה הם תולדה של מעשה. ועוד אחד, ועוד.
.
עדיין לא אהבת אותי. התאהבת ברעיון של לאהוב אותי. או אותה. מה זה משנה?
רבים לוקים בזה. (צוחקחקת: גם באי-אהבתי, אך בעיקר בהתאהבות באפשרויות והמנעות עיקשת מכל הגשמה).
.
אי אפשר ללטף אות. זה מוליך שולל את חוש המגע, שמצידו מתייאש ונרדם.
וגם אין בזה טעם.
לליטוף אדם יש טעם, וריח ומראה וקולות. ונֹחם המגע.
.
לא טוב הֱיוֹת נזיר מתוך פחד.
תְּחַב את לשונך עמוק אל פי התהום, נַשֵּׁק אותה עד כלות הנשימה, הַפְשֵׁט אותה מתנועותיה האוטומטיות. פְּעַר אותה מוּלְךָ והֱיֵה איתה לאחד. יחד איתה גם אתה תתגלה.
.
אם נכון ללכת, לֵךְ עירום.
עטוף בהרהורים ולא בשכפ”ץ. שקוע בשׂרעפים ולא בשוחת מגן.
.
אתה אחד האנשים הרכים שהכרתי,
וקליפתך הולכת ומִדַּקֶקֶת ותוכך מבקש לנשום.
.
בראשית עניתי לך: “הנני. וגם אשמח לבשל לך.”
עדיין.

.

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s