42

*
בקצה השורה השלישית של השיר הזה ישנו רגע אחד, שבו – מכל החבורה ששרה (כולל המזייפים, כולל המוזיקאים הדגולים שיושבים שם ושרים יחד בשמחה ובענווה, כולל השכֵנוֹת)  – מריה בתניה היא היחידה שמשלימה עד תום את המלה Canto(*) ואת המשפט המוזיקלי, בדיוק בַּשֶּקֶט והַמֶּשֶׁך הנכונים, ויוצאת לפאוזה בדיוק במקום שצריך ולא שבריר שניה לפני או אחרי.
.
זהו רגע מוזיקלי שלם וטהור. בגינו שמעתי את הקטע עשרות פעמים, וטרם שבעתי. כך בדיוק צריך להיות.
בתמצית, זה מה שאני מחפשת בחיים. רגע קטן ומושלם. אחד בכל פעם.
.
קצה שורה הוא מקום מצוין למצוא בו את שמחפשים.

(*) לאט גם מתחוור לי, שהשיר עוסק בהשתוקקות לפינה שקטה משלי. נו, מה הפלא.

.

.

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על 42

  1. olama הגיב:

    חזרתי, כי נזכרתי שלא נתתי שם לפוסט.
    ברשימת הפוסטים משמאל, בלוגלי הגדיר אותו: 42.
    הו, דגלאס.
    אם כבר שלמות, אז עד הסוף.
    אימצתי.
    תודה.

  2. twoman הגיב:

    ———————————————-קצה

  3. olama הגיב:

    מחייכת.
    בוקר טוב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s