מה שבחוץ

*

על שולחן פינת האוכל טוהר ואני מתארגנות לקשט עוגת יום הולדת לאחיהָּ.
היא קוטמת קָצֶהָּ של שקית קוקוס, אני ממיינת את סוכריות העדשים הצבעוניות.
אינסטינקטיבית אני מעבירה לה רק את הסוכריות המושלמות, העגולות לגמרי, ללא פגם צבע, כאלה שאי אפשר להבדיל בין אחת לחברתה.

פתאום אני רואה.
אספתי את כל הסוכריות בחזרה, והתחלנו מחדש.
יש המון יופי בעיגול של סוכריות שנראות כאילו לכל אחת מהן יש שם משלה.

מזל טוב!

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על מה שבחוץ

  1. olama הגיב:

    נזכרתי במשהו שכתבתי במקום אחר לפני כשנה על הביצוע דלעיל. קראתי אותו היום ונדמה לי שיש שם כמה שורות ראויות. אעתיק לכאן כעת.

    נושא : כמה מלים על תמורות הכרחיות והכמיהה ליופי
    תאריך : 07/09/07 13:57

    בעקבות מותו של פאוורוטי הגדול, הגעתי גם ל youtube, שם – כמו בכל סשן ראוי על הרשת, התגלצ'תי מדבר לדבר.

    בין שאר מפעלותיו המדהימים של האיש ממודנה, נתקלתי בביצוע חי שלו עם לו ריד לשיר perfect day (שיר פרפקט בפני עצמו).

    הבטתי בלו ריד והקשבתי לו. האיש שריפד את שנות נעורי בניטים קוצניים ובמחטים, שחצב לנו דרכים באמצעות דיסטורשנים מזעזעים. האיש הזה עומד עכשו (טוב, ב-2001) ובליווי תזמורת סימפונית שר ברגש שיר מאופק ורך, מרים בתים להנחתה עבור זמר האופרה הגדול, ומתרגש.
    זה אולי בעקבות הרוך שפשה בנפשי בשבועות האחרונים (וד"ל), שחשבתי לי שלו ריד בודאי מרגיש שזהו באמת יום מושלם.

    אמנם, הקטע הספציפי הזה אינו השת"פ הכי מוצלח של מי מן השניים, ובכלזאת יש שם אותו "משהו" שהכניס אותי לריחוף בלולאה המחשבתית הזאת.

    גם אנחנו, האנרכיסטים, יודעים לזהות את "יחס הזהב" כשהוא נקרה בדרכנו. זה בגנים שלנו. הכמיהה ליופי, הנהיה אחר הרמוניה וצליל משותף.
    כן, החיים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s