בבית. בבית.

*
ברחבת הכותל תינוק צרח עד לב השמים מתוך עגלתו.
אמו המשיכה לדחוף את העגלה לאחור, גבה אל התינוק, פניה אל הכותל.
צורח. צורח ומתייפח.
דוחפת את העגלה בגבה.
(אולי היא מנסה להגן עליו מפני משהו ולכן אינה עוצרת לרגע, שולחת יד להרגיעו, קל וחומר מוציאה אותו מהעגלה אל בין זרועותיה.)
(להגן עליו מפני מה? אפילו היונים כאן מתנהגות אחרת.)
.
האויר של ירושלים. אינסטינקטיבית רציתי הביתה.
נזכרתי שאני כבר לא שם. נשמתי עמוק והסתובבתי הרבה בחוץ.
.

*
היום קניתי לי אופניים.
בלי הילוכים, אדומים, עם סל.
שאלתי אם יש גם זאב, סבתא, בקבוק יין ופרחים.
לא היו.
אז הוספתי מנעול.
.
(תתחדשי.)
תודה. שמחה כל כך בחיי.
תודה.
ושבת שלום.

.

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s