רסיסי שבת וישב

**

ראיתי את "מועדון קרב".
סרט על מעבר, שבעצמו עשוי ממעברים אשר בין חיבוריהם מודבקות תמונות שמבחינים בהן בלי לשים לב.
לא אלימות יש שם, כי אם נסיון עמוק ואמיתי להוולד מחדש.
סרט טוב. טוב מאד. אפילו בלי הטוויסט הפסיכולוגיסטי בסיום.

והפנינה מתוכו:
I was so close to being complete, מבכה הגיבור את מות חפציו בשריפה המסתורית שארעה בביתו.
ואני שמעתי:  I was so close to be incomplete.

אשתדל לזכור.

**

"וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ".
ובנימין מה?
ישראל הוא שם פרטי של יעקב, שקבל בעקבות לילה קשה ששרד.
אולי זה מצביע על אהבה מיוחדת שאוהב יעקב את יוסף, מן המקום הפרטי שלו, שבו הוא ישראל.

חז"ל מספרים על יוסף יפה התואר, שהיה ממשמש בעיניו ומתלה בעקבו ומתקן שערו.
כאילו לא די בכך, עוד הלביש לו אביו בגד יוצא דופן. אמי היתה ממשפחה בולגרית. שם, כשהביט מי בתינוק ושיבח אותו, נהגו בני ביתו למהר ולבטל:  "לא, לא. יש לו חור בטוסיק".
לעודד את ילדיך לעצמאות ובטחון עצמי ושׁוֹנוּת, אינו דומה לצעד כזה, שהוא "לסמן אותם".

"ואביו שמר את הדבר".
לעתים קורה משהו ולמרות שאיננו מבינים את הקשרו, ברור לנו שמה שארע יש בו ממש.
כך היה ליעקב, שהבחין ביצרים הרוחשים מבניו לבנו האהוב ומיוסף אל חלקים עלומים בעולם.
ובכלזאת, בבוא יום פקודה נשמט הדבר מזכרונו.

אהבה רבה לאביהם יש במעשה האחים, שהביאו לו כתונת מגואלת בדם.
האבל על מוות קשה וכואב, אך לאין ערוך פשוט יותר מאשר התמודדות עם היעלמות.

המשפט “את אחי אנכי מבקש” נקשר לזכרון השואה. אני תוהה על כך.
הוא נאמר מתוך מסכת סבוכה כל כך של יחסים.
יוסף ואחיו, יוסף ואביו, אביו ואביו, יוסף ועצמו.

חשבתי על אונן, שהעדיף לשפוך זרע ובלבד שלא יסתובב בעולם הזה ילד שלו, שייקרא בשם אחר.
קנאת אחים, גם אחרי המוות.
(לא, איני מצליחה להרגיש את הדבר, רק הצטיירה בי ההבנה.)

"ותכס בצעיף ותתעלף ותשב בפתח עיניים" אף אני בערתי למקרא המשפט הזה.
יצרו של יהודה כה משל בו, עד כי השאיר את חותמו בידי אשה זרה.
תותחית, תמר. ומורה של ממש.

**

היו לי שורות סדורות בראשי, שנשזרו מן השבת הזאת בהרהורי לבי ומעשיי.
אבל בצאת השבת נודע לי על בתיה, שעברה ארוע מוחי בבוקר יום חמישי ושׁוּתְקָה בימינהּ ולעה דיבורהּ. שתזכה לרפואה שלמה. אמן.
נזכרתי בבתיה שהיתה דודתי, שקרה לה אותו הדבר בדיוק. ובאחיותיה, אמי ושרה, שמתו אף הן ונתפרדנו כולנו, זרעי משפחתן.
לא עצב, אלא הרהרנות אני מוצפת.

וגופי עייף וכמֵהַ למגע.
(היה טוב לעבוד עבודה פיזית. אולי זה יהיה הצעד הבא.)

**
שבוע קשה יהיה, וטוב.

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על רסיסי שבת וישב

  1. olama הגיב:

    מתוך הפסקול המשובח של "מועדון קרב", הפיקסיז ב where is my mind החזק, מלווה ברסיסי הסרט.
    שלא כרגיל, את הוידאו הזה אני אוהבת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s