ותמיד תהיה לנו תל אביב

.
אוה, שאנז אליזה.
כך הן שרו ביחד והמסדרונות נמלאו שמחה ורוח חיים.

עדיין לא הייתי בפריז.
אולי ניסע ביחד?
דמיין לך:
גדת הסיין, יושבים על ספסל.
אור חמים מבליט את צידו היפה של העולם.
קוראים שיר השירים.
פרק אתה, פרק אני. או פסוק. או שואלים שאלה, פותחים את הספר וקוראים את התשובה. (תמיד יש רק תשובה אחת, אבל הכיף של למצוא אותה בכל מקום.)

דמיין לך:
ליד "שערי הגיהנום" של רודן. אני אשלח יד לגעת במקום שבו היתה הנשיקה. אתה תהיה נרגש מאד ותספר לי את תולדות הפרויקט או סיפורי שְׁאוֹל מכאן ומשם. קולך יישמע כאילו כלום.
מהנהנת, אזכיר לעצמי לחזור ולקרוא, כשנחזור.
אנשים שיעברו לידנו יחשבו שאנחנו סתם שניים.

דמיין לך:
בעיר האוהבים של מאות המודרנה,
עם ספר האהבה הראשון בעולם,
שנינו.
אחד.

כשנלך לישון, זה יהיה בטבעיות גמורה. כאילו יָשַׁנּוּ ביחד כל החיים.

.

.

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s