יתרו של שיעור בענווה

 *

ערב חשוך ליד הים.
אשה רגילה מתיישבת ומוציאה משקית ניילון כלי קטן ובו חומוס חמים.
כמו חֵיק, היא חושבת לעצמה. כמו בית.
אל תוך הכלי היא שופכת תוכנהּ של צלוחית סחוג.
פותחת כלי שלישי ובו חמוצים ובצל טרי
ופורשת את הפיתה החמה לפניה.
בתיאבון.

בין הרוח הקרה, החריף המרובה והבצל, היא מושכת באפּהּ. מנסה לדמיין איך ההרגשה לבכות.
טעים. הכל טעים.

סוגרת היטב את הכלים שהתרוקנו, אוספת אותם אל תוך השקית וזורקת לפח.
במגבת אדומה שהוציאה מתיקהּ היא מנגבת ידיים ומביטה במטוס שמגיע מן הים.
אני מכירה את החתול שישמע אותך תיכף, היא חושבת.

ועולה על האופניים.
הביתה. זה בדיוק הזמן לכוס גדולה של תה.

*

עבר זמן מאז.
החתול ההוא כבר עבר דירה. הוא מכיר אותי.
גרמי השמים כבר אינם באותו המקום.
גם אני לא וגם אתה.
תודה. 
ושבוע טוב.

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s