חֹד החנית

1.
צירים הם מבשרים.
כל חנית שמפלחת אותי מַחְנָה בי אפשרות.

2.
בחלום אחד שאלה אותי אשתו המתה של מתקן האופניים:
את מעזרת בְּשָׂרִים?
הנדתי ראשי לשלילה.
(באמת לא הייתי.
רק מצאתי את עצמי שוכבת במיטתו ורוצה לישון.
"אי אפשר ככה. פקחי את העיניים!" ציוויתי לעצמי.
זחלתי אל מתחת לשמיכה וניסיתי בעזרת האצבעות לפקוח.
בכח.
לא הצלחתי. לישון! רוצה לישון!)
(בחלום. הכל בחלום.)
אחר כך חשבתי, שאולי הוא מת בלילה שבו חלמתי עליו,
אבשלום.
לא הלכתי לשאול.

3.
אני, תמיד בין איבון לבין נבאי.
למרות שמאז שחרב בית המקדש.
זו לולאה פשוטה מאד:

4.
אעשה – אהיה.
לא אעשה – אעשה.
אני.

(3.5)
איבון. = א-י בו נ'  = א(נ)י = אני
נבאי  = נ' ב: א-י  = א(נ)י = אני

.

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על חֹד החנית

  1. olama הגיב:

    ראיתי אותו היום, את אבשלום.
    עמדתי בשמש נעימה ושמעתי דיבורים אפורים בנייד
    ופתאום הוא עבר שם.
    מדווש על אופניו, תמים ובוטח, קרחתו מסתתרת מתחת לכובע אוסטרלי.
    שמחתי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s