רגע דק

1.
בז'בוטינסקי פינת דרך נמיר עומד בית משותף מטופח, נקי, נחמד.
היום אחר הצהריים הציץ ראש קטן מתוך הגדר החיה שמקיפה אותו.
מבט קצר וכבר מלוא הגוף נחשף והיא ירדה אל הספסל הנקי שמתחת.
חולדה.
חומה, בריאה. פרווה מלאה, גוף גמיש, עיניים נבונות ורואות.
עוד שני צעדים מחושבים והיא על המדרכה.
מטר ימינה, חצי מטר שמאלה ואז נמלכה בדעתה
ופנתה אל קצה המדרכה.
עצרה לרגע, ירדה לכביש והתחילה ללכת.
מכונית שהגיעה מכיוון נמיר האטה. האשה הצביעה בבהלה ואמרה לאיש: תראה, תראה, חולדה.
זו, מִצִּדָּהּ, חצתה בשלום וטפסה אל אי התנועה, מתעלמת מן הפרחים והשיחים שבו.
בנחת ירדה מאבן השפה והחלה ללכת לצידו השני של ז'בוטינסקי.
בצעדים מדודים. לא ממהרת, לא רצה.
ארבע מכוניות הגיעו ממערב, וכשעברו את הקו שבו חצתה, ראיתי אותה שוכבת מעוכה אל הכביש.
אין לי מושג אם הנהג ידע שדרס, ואם ידע מה דרס.
שתיים מרגליה היו באויר.

2.
חולדה.
ובכל זאת, נמלאתי השתאות על שבריריות החיים
ועל שויון הנפש שבו העולם מקבל את הסתלקותנו מהם.

3.
הייתי מהמרת שהסיפור יסתיים בכך שהיא תשלים את החציה ותֵּעָלֵם אל תוך חצר הבית שממול.
חולדה, נו. יש לה יכולת למידה גבוהה, היא מאלתרת, חמקנית, שורדת.
במקום זה, היא שכבה שם, מעוכה אל הכביש.
בעוד דקה ושני גלגלים כבר לא יִרְאוּ ש*היא* היתה שם.
וטיפונת אחר כך כבר לא יֵדְעוּ שהיה שם משהו, בכלל.

4.
כך קם אדם ממיטתו ולא שב אליה יותר. או מפטיר "להתראות" בצאתו, ולא יקיים.
הרף עין.
המוות כאן, כל הזמן.

5.
וגם החיים.

6.

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על רגע דק

  1. צ'יפס הגיב:

    קטע מדהים :D

  2. olama הגיב:

    .
    כן, החיים מדהימים.
    תודה על ביקורך ועל דבריך היפים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s