להתגבר

ברח' זלטופולסקי בתל אביב יש מחסום חניה אחד, גידם.
אין לוח הקדשה לידו, כך שאין לדעת מה ארע, שבגינו אבדה זרועו.
שמא נכה מלחמה הוא? אולי קרבן של ניסוי כושל, או ניצול תאונת מכונית.
כך או כך, אין לו.

המנגנון הפנימי שלו עדיין חי.
העוברים לידו יכולים לשמוע: קליק. קליק.
חרישיים כאלה. צריך להיות קרובים
ושקטים.
קליק. קליק. כמחווה לשעון שמתקתק בבטן התנין שזכה בידו של קפטן הוק.
אולי שכחו לנטרל אותו אחרי הפציעה.
אולי חשבו שזה לא חשוב. שזה לא נדרש. כי מה זה משנה.

לו בחרתי, יכול היה לעורר אימה, התיקתוק הזה.
כמו מזכיר מה יכול להיות, אם אכנס לתחומו.
קליק. קליק.
זִכְרִי. זִכְרוּנִי. זִכְרוּ'תִי. זַכְרוּתִי.
יכולתי לרדת עליך שבע פעמים, הוא אומר למי שמוכן להקשיב.
אבל איני יורד.
לא מכיוון שאני גדוע. כי מה זה משנה.
לא אפגע בך
כי החלטתי להתגבר.
הנני. כמו שאני.
בתוכי אני חס.
חס
וחֲלִילָה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s