צו – פתח לחיבור

*
"לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם נָתַתִּי אֹתָהּ מֵאִשָּׁי
קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם." (ו,י)

מדוע אסור להתפיח את הלחם שייאפה על המזבח?
מדוע אסור להתפיח את הלחם כשיוצאים ממצרים?

אולי זה קשור לגלגולו של שְׂאׂר.
מחמצת שאור משמשת לאפיית הלחם הנוכחי, וגם כמצע גידול מתמשך וקבוע לצרכי הלחם של הבית.
מתוך כלי השאור נוטלים חלקו לבצק שמכינים כעת, ו"מאכילים" את השאור כדי שימשיך לתסוס (זה המונח המדויק. מאכילים אותו).
כלומר, השאור מטבעו מכיל בתוכו חלקיקים מן העיסה הראשונית שהתחילה את המחמצת, אולי אפילו לפני זמן רב מאד.

יציאת מצרים מתחילה שינוי מהותי ועמוק בתולדות עם ישראל.
הן עוד נשתולל במדבר כהנה וכהנה, עד שנִפָּטֵר ונתנער. דור ראשון, דור שני.
אבל את הפטריות המתסיסות ואויר העבדים מ"שם", נשאיר "שם".

דבר דומה, אולי, במזבח.
בבואך אל קודש הקדשים, טרי ועכשווי בוא.
אל תביא איתך אויר ממקומות אחרים אל תוך הרגע הזה.
לא בלחם, לא בנשמתך.
הֱיֵה רק כאן ועכשו. (וגם את, וגם אני.)

*
מי שבא במגע עם חַטָּאת שנשחטת – מתקדש.
מי שבא במגע עם חַטָּאת שנשחטת – מתקדש.
מי שבא במגע עם חַטָּאת שנשחטת – מתקדש.

*
עור הָאָשָׁם יהיה לכהן.
הוא מקבל את הכיסוי שהיה לאָשָׁם. השקרים והתירוצים. ימרק וירכך אותם.
ישתמש במה שכיסה על הָאָשָׁם. יוציא את הפחד לאור, יחשוף אותו לאוויר.
רווח והצלה גדולים לאָשָׁם טמונים בצו זה.

*
"עַל חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו." (ז,יג)
אפשר: על ההשתוקקות לאכול חמץ יוקרב הקורבן, נאכל מה שעמנו בתודה על שלא נִפְתֵינוּ.

*
משה רוחץ את אהרון ובניו, מלביש את אחיו, מְטַכֵּס עפ"י הפרוטוקול, מושח, מַזֶּה, יוצק, מְקַדֵשׁ.
מלביש וחובש לאחייניו.
הם שלושתם סומכים ידם על ראש הפר, הוא שוחט.
באצבעו הוא מחטא בדם את המזבח.
מחטא בדם.
מדהים.
ואיך הוא הספיק ללמוד הכל בע"פ?

*
"וַיָּנֶף אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי ה'." (ח,כז)
אני מדמיינת תנועה גדולה, רחבה, נדיבה, המאריכה את הגוף, פותחת את החזה ומתעלה אל תוך הנשמה.
משה רוקד.

*
"כִּי כֵן צֻוֵּיתִי." (ח,לה) (חלה!)
משה, משה.
בכלל לא משנים לי מראך, עיסוקך, הילוכך, נשותיך, הבל פיך בבוקר, תרגילי אמתך, קצב דיבורך ואם תנשוף אש בזעפך.
אתה חודר ומתעורר עמוק בנשמתי, וכבר איני חושבת עד לאן נגיע בשביל ההתחדשות.
אני פשוט כאן.
תודה. תודה.

**
אין מה לדבר – נבהלתי כהוגן מהפוסט הזה.
אבל הדברים התנגנו בי כל השבת.
ניחא. לכל היותר, אצליח.
שבוע טוב.

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s