"בהביטך בעמקוּת ובתשומת לב בדף הנייר הזה תוכל לראות מרכיבים רבים שלא תכנה אותם 'נייר'. למשל היער. היער נמצא כאן. ללא היער העצים אינם מן האפשר, דף הנייר אינו מן האפשר. אור השמש, הגשם, המחצבים, האדמה, כל זה יימצא כאן, אם נטרח להביט בעמקות לתוך גיליון הנייר. ולכן גיליון הנייר, לפני שאפשר היה להבחין בו כגיליון נייר, כבר התקיים בצורות רבות. הגם שעתה יש לו צורה חדשה, התוכן הוא במידה רבה דומה – אור השמש, הענן, היער נמצאים כאן. בהיר מאוד, ממשי מאוד. לכן תעודת לידה לגיליון הנייר הזה אינה אפשרית" (טיק נוט האן, מתוך "השיר של 'לא בא לא הולך'", 1996).
את הנ"ל מצאתי אצל דרור בורשטיין
וחשבתי על כל האנשים והארועים שטבועים בנו. לא רק טבועים, גם תלויים, ירויים, שרופים, מרוסקים, חנוקים או חונקים, וגם מרקדים, אוהבים ומזמרים ומאירים וחיים בדמותם כפי שנחרתו בְּעָבְרָם בחיינו.
אם אך נטרח להביט בעמקות וגו'.
אז בחפצים זה (לא) יימצא בתעודת הלידה.
באנשים – בתעודת החיים.
פורקת ALL 