ליל שבת תזריע

*

השחיזה את התער ובדקה בזהירות.
("איזה יופי!")

הביטה במראה.
("איזה פחד!")

הִטַּהֲרָה.
("איזו רוח!")

הִתְחַלְּצָה בתשומת לב.
("איזו התרגשות!")

מוכנה.
(זה הזמן.)

*

דפקה בדלת.
ושוב.
(עוד פעם, נו. הדפיקה לא מספיק חזקה.)
("אבל גם אני לא…")
(אולי הוא יודע, ואינו פותח.
הפחד אינו נחלתֵךְ הבלעדית, כידוע.)

חלק ממנה אִוָּה לדפוק חזק ולצעוק: באתי להתרעב אתך!
במקום זה נקשה בעקביה במורד המדרגות עד למטה.
גם הקלה היתה שם. לכל החלקים.

*

בדרך חזרה, לים היה ריח של בית.
בבית עלה לקראתה מתוך התהלים ריח גופו.

*

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s