צ’ק פוסט

כשמגיעים לחיפה, העברית מתעשרת פתאום. מרימה ראש ומצטחקת.
לחנויות יש שמות כמו 'לצאת מהכלים', 'בראשית', 'אדן', 'פשוט', 'אצטרובל' (אצטרובל!), 'בעשר אצבעות', 'עגול', וגם 'שטרודל'.
כמובן, יש שם גם כל הרשתות והמותגים המאונגלזים, אבל התחושה הבסיסית שם היא עברית.
זה כל כך יפה.
חיפה היא עיר עברית.
חשבתי שאולי זה קשור להיותה 'אדומה' מלידה – סוציאליסטית, מגויסת, מחויבת לחיים, אוהבת.
שלט יום העצמאות בכל חוצות העיר נראה כאילו נלקח מאחד הארכיונים. הוא לא. פשוט, זה מה שמתאים להם.
חיפה היא עיר עברית.
חיים בה ביחד יהודים, מוסלמים ונוצרים. חיים. ביחד. בעברית.

*
מלים שנקרו בדרכי היום:

פָּז
חִירָם
נַעֲמָן
זְבוּלוּן

בֵּית הַקְּרָנוֹת
הָדָר הַכַּרְמֶל
הָעִיר הַתַּחְתִּית
מַמְגוּרוֹת דָגוֹן
חוֹף שֶׁמֶן

בּוּסְתָּן הַגָּלִיל
לוֹחֲמֵי הַגֶּטָאוֹת
נֵס עַמִּים
שָׁבֵי צִיּוֹן.
(חוף הים השני הכי יפה בעולם.)
(היום, לפחות.)

בדרך חזרה ראיתי עוד:
סְטֶלָה מָארִיס.
מְעָרַת אֵלִיָּהוּ.
(בפעם הבאה, עם תנ"ך בתיק.)
(וגם למוּחְרָקָה.)

*
החול בחיפה וצפונהּ הרבה יותר מזופזף מאשר בשאר הארץ. לטובת הפיניקים זה היה.

*
שטוקווה (פעם חשבנו לקרוא לזה: מַסָּעמִינָר).
זה באמת הדבר האהוב עלי מכל.
כמו לויתן, שניזון בהיותו עובר בים.
זו מהותי: עוברת.

בזמן הנסיעה הבנתי את התהליך:
רוח מבחוץ מוטחת בי.
אני לא עושה עניין. מקבלת אותה.
ואז היא פוגשת את הרוח שבפנים
ואני יכולה להתאיין.
עוברת לערוץ אחר.
אולי הוא מבזיק לפעמים בממיר שלכם.
איני יודעת. אני אף פעם לא שם. תמיד בערוץ אחר.

*
זהו.
השלמתי את ההרצה.

"וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה"

אמן.

.