בוקר

*

יש לו קול מיוחד של בוקר.
אני שומעת אותו קורא לי מן החדר השני.

הוא נכנס, עומד ליד המיטה ומביט בי, קורא לי ברכות ומלטף אותי לבוקר טוב.
אני שולחת יד ומחזירה לו מגע. מלטפת את ראשו, מְרַפֶּקֶת לו צואר.
לא מחבקת. הוא לא אוהב.
לא מוכרחים.
בעדינות הוא נכנס למיטה ומתפרקד לידי, נוגע ולא נוגע.
מכבד את מרחב ההתעוררות שלי, בעודו איתי.

מוזרה היא מנת חלקי.
ובכלזאת אני מודה עליה.
הנה, כך:
מָרְרְרָאוּ.

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s