שחרית

:

לולא שאלה, היתה יכולה לישון מעט,
משאירה את הקולות שנשמעו בגדרם ודי.

השקט שלקטה ממערות קדומים התפצח
בקול,
מרעיש את הקירות ומערטל פינה אובדת.

– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –

אל תשאלי.
קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה.
לא תשאלי – לא תִתְקַשְׁנְאִי.

– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –

לא!
לא.
בבקשה, לא.

– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –

וָאֶתְחַנַּן, הוא מכריז על שם השיעור.
אני עוד לא יכולה להשאיר הכל מאחורי
ולהתחנן.
וגם, על מה?
הרי לא אני רוצה.

זה רק הכאב, עד שיתרגל.
לוותר על סימני השאלה.
ואולי לוותר בכלל.
הלאה, העייפה.
הלאה.

:

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על שחרית

  1. olama הגיב:

    אמש, ברחוב בן יהודה, שמעתי שאלה:
    למי תספרי, אם לא לי?

    שאלה טובה.
    לב השאלות היא.
    הרווח שבין הצירה לקמץ.

    – אין רווח בין הצירה לקמץ.
    – יש. יש.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s