כל מי שאינה

 *

יום שלישי, רבע לשבע בבוקר 2007.
בצומת אורה מתחיל להתנגן ברדיו 88 שיר שאני לא מכירה, שמדמה את ימינו דאז:
הזמן מתקדם, הסוף ידוע, קשה אבל אפשר להפרד, והדברים הקטנים הם שמציירים חיים.
גם כשהחיים הם להמתין בשקט למוות.

"המחוגים בשעון, כמו זוג מספריים
קרובים לנגיעה בפתיל חייך
ואי אפשר לתפוש במבט את כל מי שאת."

   (זה אריאל הורוביץ.)
(אה, לאמא שלו.)
(איך זה דומה לנו.)
(צריך להשיג את השיר הזה ולהשמיע אותו לאמא.)
(היא תדע להעריך את זה שכתבו שיר שהוא כמו עליה.)

שעתיים אחר כך אבא התקשר לבשר, שהתעורר ומצא אותה מתה לצידו.
לפנות בוקר היא קמה.
הוא קם איתה, המתין לשובהּ וחזר איתה למיטה.
כיסה אותה
וחיבק אותה,
הסיט קווצת שיער מפניה
וחזרו לישון.
מתה אהובה.

תודה לך, אלהים.
תודה לך, אבא.
מזל טוב, אמא, ליום הולדתך שאנו מציינים ביום מותך.
דבש מצינו
ואנו חיים.

*

תודה לך, אריאל. ביום ההוא נעשית אחי.

*
 כל מי שאת / מלים ולחן: אריאל הורוביץ

המחוגים בשעון, כמו זוג מספריים
קרובים לנגיעה בפתיל חייך
ואי אפשר לתפוש במבט את כל מי שאת.

חיילים שנפלו, חברים לכיתה
נאספים ליד המיטה
כשאת נשארת לבד, עם כל מי שאת.

לא בידינו להחליט מתי תבוא המעלית
וייפתח עידן אחר, כשהדלת תיסגר.
לא בכוחנו לשנות, רק לאסוף עוד זכרונות.
ובזמן שמחכים, במקום לבכות – אנחנו צוחקים.

המחוגים בשעון מתעקשים לזוז.
בסיני אין היאחזות וברדיו כל היום:
'לשיר זה כמו להיות ירקון'.

אבל פרח קטן שהביא לך חבר
וספר של באך על הפסנתר
הופכים את החדר לעיר מקלט של כל מי שאת.

*

אמא אביבה מרגלית ז"ל לבית משפחת דניאלי
כ"ו באב ה'תרצ"א – כ"ג באב ה'תשס"ז
09.08.1931 – 07.08.2007

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על כל מי שאינה

  1. מושיקו הגיב:

    שיר מאוד יפה, משתתף בצערכך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s