קריאה ראשונה: תצוה וזכור

*
"וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה."
לא את החכמים מלא בחכמתו הרבה, כי אם את הלב האחד שלכולם.
כלומר, לא חכמים רבים הם, כי אם חכמים אחדים.
האחדות שאנחנו כמהים לה (ומממשים בטעות בהתנהגות עדרית), היא האחד שאנחנו.
האחד שאנחנו.
אנחנו והוא.

*
"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים."
מתכתבים כאן עם "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" מתרומת השבת שעברה.
כאשר אנחנו עושים, השכינה בנו.
שוכן במרומים. אנחנו המרומים. בחולם מלא.
חלום מלא.

ואף יותר מזה:
והייתי להם, לאלהים.
כשהשכינה בנו, הוא נעשה אנחנו.
ואנחנו הוא.

*
וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי יְהוָה וּבְצֵאתוֹ, וְלֹא יָמוּת.
לכן מברכים לפני, לכן מברכים אחרי.
משמיעים קול, מזדהים.
ובכל זאת נמות.
אולי אפילו עוד היום.

*
שבת זכור:
זָכוֹר. וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. לֹא תִּשְׁכָּח.
תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.

מתחת השמים, אבל לא מעצמך.
לפחות פעמיים בשנה תגיע לפסוקי זכור, וזכור תזכור וגם תגיד לבנך.
בזאת מובטח לעמלק זכרון נצח.

מלחמות וקרבות אנחנו זוכרים ושוכחים. תפקידם של אלה: לקרב, להלחים בינינו ובין מי שמולנו.
הציווי לזכור שמחינו זכר משמעותו: לעולם לא לשכוח.
אנחנו מקבלים את עמלק אל תוכֵנוּ, והוא חלק מאתנו.
הוא אנחנו.

ומכיוון שאנחנו הוא, כך גם עמלק.
זכור. אל תשכח.

*
מעניין לראות בהקשר זה את הבוטריל כמשל.

*
גשם נדיב ופתוח חיבר בינינו בלילה.
הזמן עומד וזורם בה בעת.
וגם אנחנו.

*
שבת שלום.

*

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s