נקודות משבת תּוֹלְדֹת

*
וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת
הלידות שקשות על כל אִמּוֹתֵינוּ.
*
וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ
תשע עשרה שנים אהב יצחק את רבקה והיא אותו, והיו שניהם לבדם.
אין התייחסות לתקופה כה ארוכה שבודאי היתה לא קלה לזוג.
אבל נדיבה היא התורה, משאירה לנו סימני קריאה.
ויעתר לנכח אשתו. ללמד על הקירבה הגדולה שהיתה ביניהם, שאף אל ה' הוא פונה בנוכחותה. הכל גלוי.
זה אינו דבר של מה בכך.
*
וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ
תום, תמים.
עשו ויעקב הם שניים נפרדים, שונים מאד זה מזה, ומשלימים זה את זה וביחד יוצרים משהו תמים, שלם.
*
וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים
כשישב באהלו היה תמים, שלם בִּתְאוֹמוּתו. ואז קם ועשה מעשה מפריד.
*
וַיָּזֶד יַעֲקֹב
בעדינות אומרת התורה את הדברים.
מעשה זֵד היה בישולו של נזיד זה.
*
וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה
מהדהד כאן גם 'בזז' – מעשה יעקב משתקף בתיאור תחושותיו של עשו.
*
גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת
פחד יצחק ממשיך ללוות אותו גם בהבטחה האלוהית.
*
וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא
שלא כמו אביו, יצחק אינו מבקש מרבקה לומר כי אחותו היא, אלא אומר זאת בעצמו לאנשי אבימלך.
*
רבים על הבארות. על המים. על החיים.
ושמות המריבות: עֵשֶׂק, שִׂטְנָה.
עד שרווח, בבאר רְחֹבוֹת.
*
על יהודית ובשמת, נשותיו של עשו שנשא בגיל ארבעים, אומר הכתוב:
וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה
למה, בעצם?
*
יעקב בא אל יצחק העוור, בידיו ועליהן – מזימות אמו.
וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי
שוב מהדהד כאן פחד יצחק, שעדיין אחוז בעקידתו:
וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי (בראשית כ"ב,ז)
המלה הִנֶּנִּי בדגש כפול בשתי אלה, ורק בהן היא מנוקדת כך, בכל התורה כולה.
זו המלה הכי יפה בעיני. בדיוק כמו כל האחרות.
*
1. איך עשית את זה כל כך מהר?
2. תן לי לגעת בך, האם אתה הוא אם לאו.
3. אתה זה, בני עשו?
עמוק בלבו יודע יצחק כי הוא מוּלָך שולל.
אך גם כאן נעוץ עמוק זכרון העקידה וההשגחה שהתגלתה אז. יצחק סומך על אלוהים.
ומברך.
*
וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד
וַיִּצְעַק (עשו) צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד
הדמיון הגדול בין ביטויי האב לבנו, ההבדל הגדול ביניהם.
*
בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה
מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי
מול אנשי אבימלך עומד יצחק בעצמו, בתוך משפחתו חולשתו מכריעה. אותו ובכלל.
*
נדרש איום על חיי יעקב כדי שרבקה תוכל לשלח אותו לחייו.
רק אז מתקיים בה מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ, שהוא שִׁלּוּחַ קן שלא מִלאה עד אז, לו ולעצמה.
*
עשו הוא אח טוב. ובן טוב.
*
לא תמיד זה מספיק.
*

*

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s