ותצא שבת וַיִּשְׁלַח

*
בהתחלה יעקב שולח מלאכים. שהם אנשים, שליחים.
שליחיו אומרים לו: עשו בא לקראתך עם ארבע מאות אנשים.
לצד רוך ואהבה, שוכן בלב יעקב איש תככן, חשדן, רכושן, פחדן,
את תכונותיו אלה הוא מייחס לאחיו
ולכן הוא פוחד, דואג, חרד.
– אף פעם לא קל לשלח מן הלב זכרון עוול שעשינו.

*
קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת.
החסדים רבים, האמת אחת והיא הכל.
ולאורה משתקפת פעולתו של יעקב, שמפלג את מחנהו ל
– שניים.

*
וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.
יעקב ועשו, שניים. תאומים שנתפלגו. אחים שנופצה אחוותם.
בְּכֹרָה ובְרָכָה, שתיים. את זו אף את זו נטל יעקב מאחיו בעורמה.
רחל ולאה, שתיים.
– אין "אחד" ליעקב.

*
(אבל אין יאוש בעולם כלל. חשוב גם את זה לזכור.)

*
ואז, אל תוך החרדה שמאפילה על לבו, נכנס איש.
שהוא מלאך. שליח.
עם עצמו נאבק יעקב כל הלילה.
עם זכרון מעשיו, עם אופיו המתעתע, עם פחדיו.
– כל הכבוד לו.

*
וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ.
אין הכרעה במאבק הזה.
כשעולה השחר מסתנן אור הבנה ללב יעקב:
אלה חייו, אלה מעשיו, זה הוא. טוב ורע ביחד.
לכן צליעתו דווקא מגִּיד הַנָּשֶׁה. כדי שלא תשקע הבנה זו אל תהום הנשיה.
טוב ורע הוא האדם. חשוב לראות, להכיר, לזכור.
או-אז יעקב מוצא את שמו, מקבל את השם.
– אין ברכה גדולה מזו.

*
וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא.
עד אז ניסה יעקב לכפר במנחות מתוכננות היטב, בחנופה: לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוא אומר. אדונִי עֵשָׂו.
– הרגע הזה: וַיַּרְא. דממה מחרישת אזניים.

*
ואז מתגלה האמת האחת, דרך אחד החסדים הרבים:
ויָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ.
– כל מה שרצה עשו הוא לשוב ולחבור לאחיו.

*
וישא עיניו וירא.
וירץ לקראתו, ויחבקהו, ויפול על צוארו, וישקהו.
– זה אחד וזה אחד.
ויבכו.
– שניהם. ביחד.

*
בהמשך – סיפור דינה.
חמור ושכם עושים מעשה נבלה
שמעון ולוי הורגים לפי חרב אנשים שנימולו, למען השם,
וכל האחים כולם גומלים בטומאה על טומאה.
יעקב חוזר לנפשו הראשונה, נבהל ונחלש.
– קשה, קשה מאד להפנים "וְנִסְלַח לוֹ".

*
חוזרים לבית אל.
שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל.
שמך, יעקב, לא יקרא. שמך. לא יקרא שמך עוד, יעקב.
כי אם ישראל יהיה שמך.
ויקרא.
עלו בזכרוני פסוקי הבריאה: יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. 0 ומיד 1.
לא כך כאן. כמו שיחה חינוכית בה מסביר השם שוב ושוב:
שמך, שמך המוכר, לא עוד מתאים לך. שלח אותו מתוכך. לא הצלחת לקבל בעצמך? אקרא.
ואז, רק אז, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל.
– הפעם לא כי שׂרה ויכול, אלא כי לא שׂרה ולא יכול.

*
וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן
אך השמן לא הקל על מעבר העוּבָּר, לא פתר את המשבר (שהוא גם לדן)
ובנימין נולד ומתה אמנו רחל.

*
מות אם חוזר ומכה בנו מדי פעם.
כמו צירי לידה, כמו פעימות לב בלתי סדירות.
– מר המות, אומרים. ומתעלמים מהחיים.

*
שבוע טוב.

*

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על ותצא שבת וַיִּשְׁלַח

  1. eyalbarcochva הגיב:

    יפה מאד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s