יתרו של זכרון

*
אמש התגלתה בדירה שמעליי גופה נרקבת.
כל צבעי כוחות ההצלה הבהבו ברחוב הקטן שבו שאני גרה
וחדר המדרגות נמלא קולות רבים והמולה.

בלילה נזכרתי איך עטפו את גופך היפה בסדין שעליו שכבת.
וכשקיפלו את האלונקה לכסא, כדי להוריד אותך במדרגות,
ישבת שם, כמו חבילת הפתעה עטופה
ומתווה ראשך ברור ומוכר.

בדרכך למטה הדלתות נפתחו, והשכנים עמדו כמשמר כבוד
למוות, לחיים, לזכרון האהבה.

אי אפשר היה להמנע מהשוואה להצגת תינוק חדש.
רק את פניך כבר לא ראו.
חבילת אבא בסדין המוכר עוד מימי אמא.
חבלי מוות עטופים באהבה.

.