מראֶה

ואז,
בפתח הבית שהוא ביתנו,
הסתובבת אלי, נרגש ושקט,
הנחת על הרצפה את התיק שבידך
והתחבקת אלי בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, כמעט.
לבוש היית בחולצה לבנה
מכופתרת
ונוסע ללמוד.

מוחזקת, כמו לבשתי סינר או שמלה,
חייכתי שקטה ושמחה
וחיבקתי אותך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך.

הדלת היתה פשוטה ורגילה,
לא רב-בריחית ותמנונית כמקובל.
ברור.
די במקובל אחד בבית.

.