מראֶה

ואז,
בפתח הבית שהוא ביתנו,
הסתובבת אלי, נרגש ושקט,
הנחת על הרצפה את התיק שבידך
והתחבקת אלי בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, כמעט.
לבוש היית בחולצה לבנה
מכופתרת
ונוסע ללמוד.

מוחזקת, כמו לבשתי סינר או שמלה,
חייכתי שקטה ושמחה
וחיבקתי אותך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך.

הדלת היתה פשוטה ורגילה,
לא רב-בריחית ותמנונית כמקובל.
ברור.
די במקובל אחד בבית.

.

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s